מעשר שני 52

פרק 52

א <strong><big>הלכה:</big></strong> שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן יְהֵא שֵׁינִי לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימָר חוּלִין.
ב תַּנֵּי אָלֶ״ף דַּלֶּ״ת חֵי״ת טֵי״ת רֵי״שׁ מֶ״ם תָּי״ו תְּרוּמָה. אָלֶ״ף קַדְמִיתָא. דַּלֶּ״ת דְּמַאי. חֵי״ת חֶלְבּוֹ. טֵי״ת טוּבוֹ. רֵי״שׁ רֵאשִׁית. מֶ״ם מַעֲשֵׂר. תָּי״ו תְּרוּמָה. בֵּי שִׁין שֵׁינִי. פֵּי שִׁין שֵׁינִי. יוּ״ד מֶ״ם מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר עִיר פֻּרְקוֹן. לְשֵׁם יוֹסֵי לְשֵׁם שִׁמְעוֹן לַעֲלוֹת לְאוֹכְלָן בִּירוּשָׁלֵם חוּלִין אֲנִי אוֹמֵר סִיבּוֹלֵיה עָשׂוּ בֵינֵיהוֹן.
ג עַד כְּדוֹן חֲדָשׁוֹת. יְשָׁנוֹת אֲנִי אוֹמֵר אֶתְמוֹל הָיְתָה מְלֵיאָה תְרוּמָה וּפִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי יוֹנָה<i data-commentator="Notes by Heinrich Guggenheimer" data-label="156"></i> וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן שׁוּתָפִין בְּגַרְבִּיָּה. כַּד דָּמַךְ רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי יוֹסֵי כָּל גְּרָב דִּכְתִיב בֵּיהּ רִבִּי יוֹנָה דִּידִי. אָמַר לֵיהּ אֶשְׁתְּקַד הֲוָה דִידָךְ אֵישְׁתְּדָא דִידִי. מָצָא בִמְגוּפָתוֹ הֲרֵי הוּא כָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
ד נִתְחַלְּפוּ לוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן זִימֵּן שְׁחוֹרִין וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מוּתָּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא דְּרִבִּי הִיא. דְּתַנֵּי מָאתַיִם וּמָצָא מְנָה הַמְּנָה נוּטָּל דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חוּלִין. חָזַר וְאָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְיָיא הִיא בְגוֹזָלִין שֶׁדַּרְכָּן לִפְרוֹחַ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הִיא הַדָּבָר בְּגוֹזָלִין הִיא הַדָּבָר בְּבֵצִים. הֲוֵי דְּרִבִּי הִיא. תַּמָּן הוּא הִנִּיחַ הוּא מָצָא בְּרַם הָכָא אָבִיו הִנִּיחַ אָבִיו מָצָא. רִבִּי בּוּן בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא הוֹרֵי רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּהָדָא דְּרִבִּי.